פסק-דין בתיק ת"א 20160-10-10

1.         התובע הגיש תביעה כספית על סך 130,024 ש"ח לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו למכוניתו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 18.10.09 בצומת בכפר בענה (להלן: "התאונה").

2.         התובע בעל רכב מסוג סובארו מספר רישוי 6882167. בעת התרחשותה של התאונה נהג במכונית מר תיתי מייסר להלן: "רכב התובע").

            הנתבעת מס' 1  ברכב מסוג סקודה מספר רישוי 9083961 (להלן: "רכב הנתבעת").

            הנתבעת מס' 2 מבטחת רכב הנתבעת , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

            צד ג' הינה הרשות הקמומית אשר בתחום שיפוטה ארעה התאונה.

3.         אין מחלוקת כי התאונה ארעה בצמות כאשר מכונית התובע הגיעה לצומת מימין לכיוון נסיעתה של מכונית הנתבעת. עוד יש לציין כי בכיוון נסיעתה של מכונית הנתבעת מצוי תמרור "תן זכות קדימה". יצויין כבר עתה כי על פיה תמונות שצורפו לתיק המשטרה, תמרור זה מכוסה ומוסתר, לכל הפחות חלקית, אם לא יותר מזה, על ידי צמחיה.

4.         התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל. תיק החקירה הוגש לבית המשפט באמצעות תעודת עובד ציבור. הצדדים הגיעו לידי הסמכה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה על פיה יוגשו סיוכמי טענות הצדדים בכתב, על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט, מבלי שהדבר יחשב כהסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 79א'.

5.         התובע טוען בסיכומי טענותיו כי בכל מקרה היה על הנתבעת לתת לו זכות קדימה שכן בין אם מוצב תמרור תן זכות קדימה" ובין אם לאו, בין אם נראה ובין אם לאו, הרי מכוניתו הגיעה לצומת מימן למכונית הנתבעת ועל כן היה על הנתבעת לתת לו זכות קדימה.  לפיכך, נושאת הנתבעת באחריות להתרחשותה של התאונה.

6.         דומה בעיני כי בשאלה מי אמור היה ליתן זכות קדימה אין למעשה כל מחלוקת. גם אם מתקבלת הטענה כי הצמחיה מנעה מן הנתבעת לראות את תמרו "תן זכות קדימה" , הרי שעל פי כללי התעבורה, תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961-

" לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה הצומת או על עצירה לפני הצומת  בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:

                        (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכל רכב הבאים מימין;"

7.         נמצא אם כן כי הנתבעת אמרוה הייתה ליתן זכות קדימה לנהג מכונית התובע. הביעה המתעוררת הינה כי על פי טענות הנתבעת, אשר מוצאות חיזוק בבדיקות בוחן התעבורה, אין בקו הצומת כל אפשרות לראות האם מגיע רכב מימין. סדוח בחון התנעוה בפרק המסקנות (סעיף 14) מסקנה 6 קובע הבוחן-

                        " בעת שרכב א' (מכונית הנתבעת) יצא מקו העצירה 2.8 מטר רק אז יכל הלבחין ברכב ב'"

            כלומר, רק כאשר הייתה מכונית הנתבעת כבר בתוך הצומת יכלה להבחין כי מצד ימין מתקרבת מכונית התובע.

8.         טוענות אם כן הנתבעות כי התאונה הייתה בלתי נמנעת שכן לא יכלה הנתבעת למנוע את התרחשותה. מבנה הצומת הינו כזה שרק כאשר היא כבר בצמות היא יכולה לראות כי מגיע רכב מימין. עוד טוענת הנתבתע כי מכונית התובע הגיעה במהירות מופרזת. הוא יכל לראות את מכוניתה נתבעת ולעצור.

לשיטת הנתבעת כעולה מסיכומי טענותיה וחקירתה במשטרה, היא גלשה לתוך הצומת כשהיא מתקדמת באיטיות והחלה לנסוע ממצב של עצירה מוחלטת. משנכנסה לצומת, אילו עצרה בצומת, הייתה מכונית התובע מתנגדת בה בעוצמה רבה אף יותר.

9.         התובע  שולל בטיעוניו כל אפשרות להטלת אחריות, אשם תורם על נהג מכונית התובע. שכן לשיטתו הנתבעת היא אשר נכנסה לצומת ראשונה, עם רכבה וחסמה את דרכה של מכוניתו.  נהג מכונית התובע ניסה לחמוק ממכונית הנתבעת ללא הועיל. עוד מוסיף התובע וטוען כי נהג מכוניתו לא יכל לדעת כי הנתבעת תבחר להמשיך ולנסוע בתוך הצומת ולשהות בצומת למעלה מארבע שניות ובכך לחסום את דרכו.

10.        בוחן התנועה במסקנותיו קובע כי מכוניתה נתבעת החסמה את דרכה של מכונית התובע (מסקנה (1)), כלומר מכוניתה נתבתע נכנסה לצומת לפני כניסת מכונית התובע. עוד הוא קובע, כמפורט לעיל, כי רק כאשר הייתה מכונית הנתבעת 2.8 מ' לתוך הצומת יכלה להבחין במכונית התובע (מסקנה (6)) באותו מצב היה לה שדה ראיה של 30 מ' (מסקנה (4)).

            נובעת מכך לטעמי מספר מסקנות-